Skip links

היסטוריה ותרבות

הגטו היהודי, העתיק ביותר בעולם, נשאר שלם ועדיין מסומן על ידי פורטיקות כהות, צבע מתקלף, כביסה התלויה לייבוש, והחלונות ממוקמים כל כך קרוב זה על גבי זה, עד כי גבך כואב רק מלחשוב על התקרה הנמוכה.
1385

ההתיישבות הראשונה

עד המאה ה -14 הורשו היהודים להגיע לוונציה לצורך פעילות של הלוואות כספים, אך הם לא הורשו לקבל היתרים של תושבי קבע. היהודים הראשונים הורשו להתיישב בוונציה רק ​​בשנת 1385, כאשר העיר הייתה מעורבת במלחמה נגד שכנתה צ’יאוגיה והייתה זקוקה להלוואות ממלווי הכספים היהודים.

1516

אבל הגזענות נמשכה, ובשנת 1516 המועצה אשר שלטה בוונציה החליטה להגביל את כל היהודים למגורים בגטאות קטנים, או בבתי יציקה. השערים היו נעולים בלילה, והוטלו הגבלות שונות על פעילותם הכלכלית של היהודים. היהודים הורשו רק להפעיל בתי עבוט ולהלוות כסף, לסחור בטקסטיל ולעסוק ברפואה.

ליהודים ניתנה הרשות להתהלך לא הרחק מתחנת הרכבת של היום, כאשר נדרשו לצאת מן הגטו במשך היום, אך הם היו מסומנים כיהודים: הגברים עטרו טלאי צהוב עגול על הכתף השמאלית של גלימתם או מעיליהם, ואילו הנשים לבשו צעיף צהוב. מאוחר יותר, הפך הטלאי הצהוב לכומתה צהובה ובהמשך לכומתה אדומה.

1528

היהודים הראשונים שהתיישבו בגטו היו אשכנזים ממרכז אירופה. הם בנו שני בתי כנסת. בשנת 1528/29 את הגראנד סקולה טדסקה, ובשנת 1531/32 את הסקולה קנטון, אשר נמצאים בקומות העליונות של מבנים סמוכים, מעל המוזיאון היהודי ומבחוץ, לא ניתן להבחין בהם בקלות מהדירות הסובבות אותם.

החלל היה מוגבל, ועל פי ההלכה אסור שיהיה קיים דבר בין בית הכנסת והשמיים – ומכאן המיקום המוזר שלהם. בית הכנסת של הקנטון התווסף כנראה למספר היהודים הגדול שכבר היו בגטו.

1541

אחריהם באו יהודי לבנטין – משפחות יהודיות שהתגוררו במזרח הים התיכון לאחר הגירוש מחצי האי האיברי, אשר התאמנו על הטקס הספרדי. כאשר הם קיבלו שכונה משלהם ברחבת הגטו בשנת 1541, הם היו עשירים דיים לבנות בית כנסת על הקרקע, במקום בקומתם העליונה של הדירות הצרות. הכניסה המרשימה הזהובה אדומה של בית הכנסת הלבנטיני יפה במיוחד. במידה ואתם נמצאים שם בחודשי הקיץ לראות את זה, שימו לב לבימת העץ המגולפת למשעי, או לדוכן המטיף, וקישוטי העץ המגולפים על התקרה.

1575

כשהחלה ההתערבבות עם האשכנזים העניים היו אף יהודים איטלקים שהיגרו צפונה לוונציה ממרכז ודרום איטליה. בשנת 1575 הם בנו את בית הכנסת שלהם על גבי מספר דירות באותה הכיכר בה היה בית הכנסת הגרמני. בסקולה האיטלקית ישנה כיפה, אשר בקושי נראית מן הכיכר בחוץ ואכסדרה עם עמודות לציון הכניסה. בפנים, יש עוד ארון עץ מגולף להפליא של הברית, ארון התורה.

1630

שנת 1630 ועד המאה ה – 20

לבנטינים ואשכנזים, יהודים איטלקים וספרדים חיו כולם יחד בגטו גם בתקופות קשות – כולל המגפה של 1630 – וגם בזמנים טובים יותר, עד שנפוליאון פתח את השערים ב -1797 והכיר בשוויון זכויות ליהודי ונציה. בשיאו, בסביבות שנת 1650, חיו בבתי הגטו כ – 4,000 יהודים במרחב שגודלו שווה בערך ל -2-1/2 בניינים בעיר. לפני מלחמת העולם השנייה עדיין היו בגטו כ -1,300 יהודים, אך 289 גורשו על ידי הנאצים ורק שבעה חזרו.

החל מאז שהמילה “גטו” נוצרה, הגטו היהודי של ונציה הוא העתיק והראשון שנוצר בעולם. עד 1385, כשהחלו היהודים הראשונים להתיישב בוונציה, הורשו היהודים לבוא לוונציה רק ​​לטובת פעילות של הלוואות כספים. אבל ב- 1385, כשהעיר הייתה מעורבת במלחמה עם קיאוג’יה הסמוכה, ראשי המפלגות נזקקו להלוואות של מלווים יהודים בכדי לממן את מסע הבחירות שלהם ולכן הם אפשרו ליהודים לעבור לעיר.
1516

הגטו

אף על פי כן, היהודים מעולם לא הורשו להיטמע כראוי באוכלוסיית העיר, וב- 1516 הצליחה מועצת המושלים של ונציה להגביל את כל היהודים לאזור קטן בעיר. שם, בלילה, כל הדרכים המובילות מחוץ ולתוך הגטו היו מוגנות ונחתמות בשערים נעולים. ליהודים היו מגבלות על פעילותם הכלכלית בוונציה והם היו רשאים לעסוק רק בבתי עבוט, טקסטיל ורפואה.

1528

כל אימת שיצאו היהודים משטח הגטו נאלצו הגברים ללבוש טלאי צהוב עגול על הכתף השמאלית, ואילו הנשים לבשו צעיף צהוב. היהודים הראשונים להתיישב בגטו ונציה היו אשכנזים מרכזיים באירופה, שבנו שני בתי כנסת: בשנת 1528, סקולה גרנדה טדסקה, ומאוחר יותר בשנת 1532, קנטון סקולה. בתי כנסת אלה עדיין שלמים, ותופסים את החדרים מעל וסמוך למוזיאון היהודי.

באזור שבו היו הגבלות על היהודים, לא הייתה להם ברירה אלא לבנות את בתי הכנסת שלהם בגגות המבנים שכן ההלכה אוסרת על כל דבר לבוא בין בית הכנסת לשמים.

1541

הקבוצה הבאה של יהודים שהגיעו לוונציה היו הלבנטינים, שקיבלו את השכונה שלהם בשנת 1541, כחלק מרחבת הגטו היהודי. אזור זה ידוע כיום בשם “הגטו החדש”. היהודים הלבנטינים היו עמידים דיים לבנות את בית הכנסת שלהם על האדמה, והכניסה האלגנטית הזהובה – אדומה של בית הכנסת הלבנטיני מיוחד ביותר.

עם יהודי הלבנטין ואשכנזים היו גם יהודים איטלקים שהיגרו צפונה לוונציה מחלקים מרכזיים ודרומיים של חצי האי.

1575

בשנת 1575 בנו האיטלקים בית כנסת משלהם, סקולה איטליאנה, שנבנה על דירות. המבנה כולל כיפה אשר בקושי נראית מן הכיכר למטה. בית הכנסת הספרדי, שנבנה במאה ה -16, מציע שירותים בשבתות ובחגים. בסביבות שנת 1650 הגיעו אוכלוסיית הגטאות לשיא של 4,000 תושבים. משימה קשה לאור העובדה שמדובר על אזור שגודלו לא יותר מ – 2 וחצי בלוקים בעיר. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בגטו 1300 יהודים. מתוך 289 יהודים אשר גורשו על ידי הנאצים, רק שבעה חזרו.

1575

כיום, יחד עם שכונת מסטרה שעל האי, מתגאה ונציה באוכלוסייה המונה כ 500 יהודים. ואף על פי שהגטו ממשיך להיות מרכז הפעילות הקהילתית של הקהילה היהודית, רק יהודים מעטים ממשיכים להתגורר בו.

עם פתיחת בית חב”ד בישיבת הרבנות של ונציה לפני 20 שנה, חיים יהודיים פעילים נראים מדי יום שוב באזור ההיסטורי הזה, ומציעים שלוש תפילות בכל יום. כמעט בכל זמן נתון, תייר יהודי יכול לראות בגאווה בחורי ישיבה צעירים ותוססים בגטו, המסייעים למבקרים ולשכנים כאחד. עיתון ונציאני יומי כתב כי “חב”ד של ונציה היא המקור המשגשג של היהדות בונציה כיום”.

Return to top of page